פעילת עלייה מקהילת ביתא ישראל, שעברה מאסר אלים ונוקשה תוך כדי פעילות מחתרתית למען קהילתה, וכשהגיע ארצה הוכרה כאסירת ציון
חלום המולדת
חרות נולדה בקווארה שבאתיופיה
לבית ציוני אביה שהיה מורה לעברית, היה מגדל את ילדיו ברוח ציונית ואהבת ישראל. "גדלתי בבית שכל המשפחה דיברה על היותנו יהודים והקשר שלנו לישראל. ותמיד היה ברצוני לעלות. מאז שהייתי קטנה אבא שלי היה מספר לנו תמיד שהבית שלנו זה ישראל ואתיופיה זה "זמני, יעבור זמן ויום אחד נגיע לישראל
בשנת 1942 התמנה אביה למזכירו של מושל העיר אזזו הסמוכה לגונדר..
קורות חיים
: עם המעבר לאזזו בגיל 16 החליטה חרות לעבור לגונדר ביחד עם אחיה על מנת לרכוש השכלה יסודית תיכונית ולאחר מכן המשיכה לבית ספר לאחיות וסיימה את תארה בהצטיינות
חרות נשלחה ע"י משרד הבריאות האתיופי לעבוד במחלקת ילדים, שם פגשה את בעלה, בשנים שאחרי עבדו בבתי חולים שונים, שמונה ילדים נולדו להם באותה תקופה. בשנת 77' נהרג בעלה בתאונת דרכים, בעקבות אירוע זה עברה חירות לאדיס אבבה. היא התמנתה למיילדת הראשית יועצת לתכנון המשפחה ומנהלת טיפת חלב, במקביל שימשה כיו"ר ארגון הנשים המקומי.